פסק-דין בתיק עש"א 25830-09-09

נתוני רקע ועובדות

1.         בפני ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ (כתוארה דאז) יפעת מישורי מיום 3.9.09 (להלן: " ההחלטה") לפיה חויבה המערערת שהינה צד שלישי בתיק הוצל"פ לשלם למשיב הזוכה סכומים ששולמו מעבר למשכורתו של החייב המסתכמים בסך של 206,306 ש"ח (ראו; ההחלטה - (נספח א' ), הבקשה לחיוב צד ג - (נספח ב'), התגובה ( נספח ג')).

2.         המערערת היא חברה פרטית אשר החייב/משיב הפורמאלי,  מר עמוס הופמן עובד בה כסוכן ביטוח (להלן:" החייב"). הדיון בבקשה לחייב את המערערת כצד ג' נערך ביום 24.11.08 בטענה כי לא השיבה לצו עיקול מיום 16.10.06. דא עקה שהמערערת לא הגישה בקשה לדחיית מועד הדיון עקב מחלת מנהלה והחלטה שניתנה הייתה שהדיון יידחה ובלבד שתהא הסכמה של הצד שכנגד, הסכמה זו לא ניתנה.

טענתה המרכזית של המערערת היא כי שכרו של החייב עומד על סך של 4,000 שקל ברוטו ולאחר ניכוי חובה עומד על שכר של 2,904 ש"ח שזה שכר מוגן על פי חוק הגנת השכר ולפיכך לא היה מקום לחייבה בחוב הפסוק כצד ג'.

3.         ביום 14.6.09 נערך דיון בבקשה לחיוב צד ג' שבה נחקר המשיב ומר יוסף מנדל מנהל החשבונות של המערערת שהוא מנהל חשבונות חיצוני לחברה. בחקירה חזר והבהיר מר מנדל את הפעולות שבוצעו בכרטסת הו"ז ואשר אינם מהוות משיכות כספיות. לטענתו זיכוי הכרטיס ב 56,000 ש"ח העברה מהופמן ראובן לחייב איננו אלא סיכוי בספרים והיא נעשתה על מנת לחסוך בריבית או במס.

כב' הרשמת לא התרשמה מטיעוני המערערת ומהנימוקים המפורטים בהחלטה נשוא הדיון חייבה את המערערת בסכום הנ"ל וזאת מהטעם של העדר הצדק סביר לאי העברת הכספים בהתאם לסעיף  48 לחוק ההוצאה לפועל. (להלן: " חוק ההוצל"פ")

טענות המערערת

4.         המערערת טענה כי שגתה כב' הרשמת בכך שקבעה כי בוצעו תשלומים לחייב מעבר לסכומים שבאו לידי ביטוי בתלושי השכר שלו כל זאת מכיוון שכל תשלום ותשלום שבוצע לחייב נרשם בכרטסת החו"ז  עליה מסתמכת הבקשה לחיוב צד ג' ונזקף לחשבון שכרו כפי שמצוין בתלוש. לטענתה כל מה שמצוין בכרטסת בא על חשבון השכר המגיע לו ולא בנוסף לו. העובדה כי לא נוצרה לחובת החייב יתרת חובה מלמדת כי אכן כך הם פני הדברים ולא כפי שפירשה כב' הרשמת. לטענתה יש לחשב מהו הסכום לו זכאי החייב על פי שכרו ומה הסכום ששולם לו בפועל ולא לקבל את הבקשה לחיוב צד ג' באופן גורף מבלי לבחון את הבקשה בסכומים הרשומים לה.  לפיכך הטענה כי החייב קיבל 206,366 ש"ח מעבר לשכרו בתקופה שבין 10/08 ועד 10/06 איננה נכונה ומה שנכון הוא שהמערערת לא שילמה לו כספים מעבר לשכרו אלא היא עומדת במצב של יתרת זכות לחייב (כל זאת על פי חוות דעתו של רו"ח גלנטי שסומן כנספח ד').

המערערת הודתה כי שילמה לחייב סך עודף של 23,511 ש"ח בניגוד לצו העיקול אלא שלטענתה מחדל זה תוקן ב 9.12.08 באמצעות תשלום לתיק ההוצל"פ עוד בטרם הוגשה הבקשה לחיוב צד ג'.

5.         בסיכומיה טענה המערערת שלא זו בלבד שבין חודש 10/06 ועד 10/08 נראה על פי הכרטסת שהחייב לא קיבל מהחברה כספים מעבר לשכר שמגיע לו אלא עומדת לזכותו יתרה בסך 5,322 ש"ח וזאת כאמור בחוות דעתו של רו"ח מרדכי גלנטי (נספח ד' לערעור). המערערת טענה כי משמעות החלטת כב' הרשמת היא שלכאורה החייב קיבל משכורת נוספת של 206,366 ש"ח מעבר לשכרו בתקופה הרלוונטית מכאן שמס הכנסה ידרוש תשלום מס עבור הכנסה זו דבר שיביא את המערערת לחיוב של 400,000 ש"ח וזאת מבלי שהמערערת שילמה סכומים אלו לחייב.

טענות המשיב

6.         המשיב טען כי החלטת כב' הרשמת ניתנה בדין. לטענת המשיב יש לדחות את האמור בחוות דעתו של רו"ח גלנטי ומכל מקום אין לה כל משקל מכיוון שהיא לא הובאה ולא הוצגה בפני רשמת ההוצל"פ. החייב עצמו אשר הכרטסת היא שלו ומדובר בו לא נתן כל תצהיר מטעמו לא הובא כלל וכלל לעדות על מנת שיבהיר מה תפקידו בחברה, אלו זיכויים ותשלומים קיבל מהחברה, המערערת.

7.         עוד נטען כי תפקידו של החייב הוא תפקיד מרכזי אצל המערערת הוא סוכן ביטוח כאשר החייב ואביו המנוח היו הבעלים של המערערת עד שהמניות הועברו לאם או לאח על מנת להימנע מתשלום חובותיו של החייב. המערערת הינה סוכנות ביטוח ורישיון הביטוח הוא על שם החייב ומכוחו פועלת המערערת. עם כל זאת החייב לא מצא לנכון להגיש תצהיר להסביר את כל ההכנסות והפעולות בכרטסות.

המשיב טען כי הכרטסת בנסיבות שתוארו אינה נכונה. היא נערכה לצורך הדיון וכן סכום של 29,000 ש"ח שהועבר לחייב כלל לא באה לידי ביטוי בכרטיס וזאת כפי שהודה מנהל החשבונות. עוד ציין כי חברת עמוס הופמן בע"מ איננה קיימת 10 שנים כך על פי מנהל החשבונות ולכן לא ברור כיצד מעבירים כספים לחברה שאיננה קיימת.

דיון

8.         שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים ובהחלטה נשוא הדיון והגעתי לכלל מסקנה כי אין כל פגם בהחלטת כב' הרשמת וועל כן  דין הערעור להדחות. אנמק מסקנתי זו.

בית משפט זה, בהחלטה קודמת מיום 20.12.09, בבקשה לעיכוב ההליכים עד להכרעה בערעור ציין כי אין ספק בליבו שמשכורת של החייב אינו משקף את שכרו האמיתי בהתחשב בעובדה שהחייב הוא בעל רישיון לעסוק בביטוח היחידי בעסק.

בית המשפט שלערעור לא יתערב בנקל בהחלטת כב' רשמת ההוצל"פ שניתנה לאחר שמיעת עדים ודיון. הרשמת התרשמה מהעדויות כי שכר המינימום שהחייב מקבל אינו משקף את משכורתו האמיתית. מכל מקום המערער אשר נטל ההוכחה עליה, לא הוכיחה שהעברות הכספים לחייב אינן העברות של ממש אלא רק רישומים חסרי תוכן ממשיים וכי החייב אכן קיבל מהמבקשת הלוואה בעבר. מכאן שקביעתה כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח הצדק סביר לאי העברת כספי העיקול שבידה בדין יסודה.

9.         מדובר בחייב אשר חייב סכומים של 3.3 מיליון שקל והוא איננו משלם את חובותיו. בקשתו לפשיטת רגל (תיק פש"ר 134/01) בוטלה עקב אי עמידתו בתנאים הנדרשים לפש"ר ויש בכך כדי להצביע משהו על התנהלותו כלפי נושיו. משנדחתה הבקשה בתיק הפש"ר, הליכי ההוצל"פ כנגדו נמשכו. ביום 16.10.06 נשלח צו עיקול למערערת, על כספים ומשכורת וזכויות שמגיעות לחייב אולם המערערת לא התייחסה אליו. לפיכך  הגיש המשיב בקשה לחייב את המערערת בחוב הפסוק. לאחר דיון שהתקיים ביום 24.11.08 קבעה כב' הרשמת כי על המערערת ומר הופמן ראובן להמציא תלושי שכר של החייב מחודש 10/01, טפסי 106 ו-121 לשנים 2006 ו 2007 וכן כרטסי הו"ז של החייב אצל המערערת מאומת על ידי רו"ח וזאת החל מחודש 10/06. דא עקה, למרות שניתנה ההזדמנות למערערת להוכיח את טענותיה, סיפקה המערער מדיע ומסמכים חלקיים בלבד. המערערת המציאה לב"כ המשיב תלושי שכר וטפסי 106 וכרטיס הו"ז החל מחודש 10/06 (נספח ב') הכרטיס אושר על ידי מנהל חשבונות ולא על ידי רו"ח כנדרש. מנהל החשבונות אשר נחקר בפני כב' הרשמת הודה בדיון בעבודות הבאות: כי כרטיס ההו"ז הוכן לצורך הדיון, כי הכרטיס מתחיל בחודש 10/06, וכי הוא לא הביא כל אסמכתא או מסמכי הנהלת חשבונות המופיעות בכרטיס וכי הוא ביצע את הרישומים בכרטיס על סמך הוראות שניתנו לו.  כמו כן, אישר שבתלושי השכר מופיע כי החייב משך מקדמות בשנים עברו אולם הדבר לא מופיע בכרטיס. מנהל החשבונות סיים את עדותו בציינו כי הוא לא מנהל החברה אלא עושה משכורות כפי שאומרים לו לעשות. לטענתו הוא לא ראה מסמכי הלוואה וכי הוא קיבל הוראות מראובן הופמן איך לחייב ומה לעשות.